בואי ונצא מדעתנו

מחוץ לה יש המון, המון אוויר         

מחוץ לדעת מחשבתנו

אפשר לנשום, אפשר, אפשר לשיר

ללא- " אני זה שיודע"

ו "זה ממש ממש לא תרבותי"

ללא- "אם זה מה שאתה קובע-

עדיף שלא תהיה איתי"

פזמון: הוי הדעת, הדעה

אני משחרר אותך לנוח

כי בלעדייך, דעה יקרה

הכל הרבה יותר פתוח

קליל, שמח ופשוט

זורם, לוטף ואמיתי.

בלי דעתי המכובדה-

עצמי נמצא הרבה יותר איתי.

------------

בואי מהראש נוציא ונטאטא

את כל אותן אינספור המחשבות

על איך נציל יחדיו את העולם

כשנצא כולנו לרחובות.

במקום לצאת לצעוק ולהפגין,

 להאשים, להתווכח-

נצא כולנו מהדעת

שאנו תופסים כמו קרנות מזבח

פזמון: הוי הדעת, הדעה

אני משחרר אותך לנוח

כי בלעדייך, דעה יקרה

הכל הרבה יותר פתוח

קליל, שמח ופשוט

זורם, לוטף ואמיתי.

בלי דעתי המכובדה-

עצמי נמצא הרבה יותר איתי.

חלק C

עצמי הרבה יותר נעים

בלי דעה על הפדחת,

כי דעות ומחשבות-

שורפות ומותירות קרחת.

קרחת על הראש

וקרחות ביער,

קרחת בין הלבבות-

היא המנעול שעל השער.

(שירה דבורה spoken word  על מקצב )

בואי נחזור אל המאה הקודמת- שנת תשמ"ח....1988.....

כשעוד ראשי מלא שיער,

פרוע ומהפכני

תחתיו במלוא דעה- עמדתי אני.

על הבמה במלוא העוז את דעתי הבעתי,

הקהל מחא כפיים, צחק והתרגש,

הקשיב איך דעתו על הבמה מובעת

מפי שחקן צעיר, אכפתי וכובש.

אז, גם אני על הבמה, החזקתי

בכיסי את המפתח לאמת,

ומי שדעתו הייתה אחרת-

הוא בור ועם, נו באמת!

הוא לא מבין, הוא לא נאור,

אשם ברדיפה של בצע,

את אצבעי אליו זקרתי: "אני מאשים!!"-

היישר אל תוך הפצע.

כי השיער- שלי שיווה מראה מהפכני,

הסתיר ממני את מראה עיני הנאשם -

את אישוניו, את דמעותיו,

את הרעד העדין של העורק הפועם

שבתוכו סער הדם.

וכשהוא וחבריו נטשו את האולם,

שורות-שורות נאשמים,

בכה ליבי- עזוב, פגוע,

אך דעתי- המריאה לגבהים!

כי זה אצלי היה נטוע-

הרי כל מאשים, זועק דעה בקול גדול-

אכפתי הוא! וזה ידוע

שבלי אכפתים- המדינה תיפול!

כן, בלי אכפתים- המדינה תיפול!!!

.......

שלושים שנים עברו, הכל סביבי סוער

אני מחזיק  עם השיניים ת'מדינה,

מוקף דעות שמתנגשות, בתוך הלהט  הבוער

פתאום-

עלתה בי תובנה  .....

הרי תבשיל שאל תוכו לא הכנסתי אהבה

גם אלף תבלינים לא יעניקו טעם

וממש כמוהו- אותה מדינה

בה תושביה מתבלים דברם בכעס ובזעם.

כי מהי מדינה ? היא רק מיכל, רק סיר בישול-

ואילו תושביה, הם-הם הקובעים

ריחה וטעמיה.

אז בואי נכין תבשיל טעים

שאותנו יזין  כל השנה

תבשיל שובב, מקפיץ, מרענן

ממנו נרחיק- את הדעה.

יש ברשותי מתכון ותיק

של קוק חכם -זה הרב יצחק

ולמתכון הלבשתי לחן

מתאים לתבשיל ולמרק

לחן שמח ובועט

מהמגזר הצועני,

מתאים לכל אחד

- שמאלי וימני:

(וזה הולך ככה.....)

מבקש מעצמי בכל זריחה,  

בנשימות הראשונות של הערות

להוסיף חכמה ולא יותר,

 ולא יותר לקבול על הבערות

צדק להוסיף ולא יותר,

ולא יותר לקבול על הרשעה

אמונה להוסיף ולא יותר,

ולא יותר לקבול על הכפירה    

 

פזמון: הוי הדעת, הדעה...

(קריית טבעון, 2017)

לשיר הזה יש גם ביצוע מוקלט